כל הרגעים היפים והמרגשים של החיים מתרחשים בזמן הווה. זה הזמן היחיד שיש כדי לחוות אותם

פירוש המילה מיינדפולנס הינה מודעות, תשומת לב או קשיבות.
ההגדרה היותר רחבה היא: להיות בתשומת לב מתוך כוונה, ברגע הנוכחי, באופן שאינו שיפוטי.  

משמע, להיות נוכח בהווה ולהיות מסוגל להכילו, בין אם הוא רצוי ובין אם הוא לא רצוי, תוך כדי התבוננות מאוזנת וערנית על הסיטואציה הנתונה, ללא שיפוטיות וללא תגובתיות אוטומטית. זהו הלך רוח של נוכחות והתבוננות, מתוך שקט פנימי, מלווה בקבלה ובפתיחות, לצד חמלה, אהבה ונתינה.

​

אמנם הגדרה זו נשמעת פשוטה הן להבנה והן לביצועה, אך אלו שמנסים לתרגל מיינדפולנס מגלים כמה עומק ומורכבות הגדרה זו טומנת בחובה.

תחום המיינדפולנס זכה לתיקוף מדעי בשנים האחרונות ע"י אלפי מחקרים אקדמיים מתחום מדעי המוח, הרפואה והפסיכולוגיה.
מלבד שימוש בשאלונים ממדעי החברה, מחקרים אלו מבוססים על בדיקות EEG  ו-MRI. הדמיות אלו מראות באופן מפתיע אתת יכולת המיינדפולנס "להגמיש" את מוחנו, להשפיע על גופנו ועל תפקודו. נמצא כי מיינדפולנס מפחית רמות כאב, סטרס וחרדה, הפרעות קשב וריכוז ומונע שחיקה בקרב רופאים. מנגד, מגביר את היכולת לויסות עצמי , להיות אמפטי וקשוב לסביבה, תוך כדי פיתוח יצירתיות וגמישות.

​

מהו מקורו של המיינדפולנס?

מדיטציית מיינדפולנס ומושגי היסוד שלה שאובים ממשנתו של הבודהא. בניגוד לדעה הרווחת, הבודהא, בתרגום 'זה שהתעורר', לא היה אל ואף לא שליח האל, אלא בן אנוש. משנתו מבוססת על ערכי מוסר, תרגול הדוק במדיטציה ופיתוח חוכמה שמשחררת.

מאחר והמיינדפולנס הנו מדע של התודעה הוא חף מכל סממן דתי או טקסי ולכן בני כל הדתות מתרגלים אותו- יהודים, נוצרים ומוסלמים כאחד.

​

מי שהטמיע את המיינדפולנס בעולם המדעי היה ד"ר ג'ון קבט צין, מביה"ס לרפואה של מסצ'וסטס בארה"ב. בסוף שנות ה-70 הוא תרגל במנזרי זן לצד המחקר שערך בביולוגיה מולקולארית. מתוך תחושת שליחות הוא החל להעביר קורסי מיינדפולנס למטופלים שהרפואה הקונבנציונאלית לא מצאה עבורם פתרון. היו אלו אנשים שסבלו ממחלות כרוניות שונות או ממחלות נפשיות כמו דיכאון וחרדה. במהרה קורסים אלו נחלו הצלחה רבה וקיבלו תיקוף מדעי ע"י מחקרים שבחנו את השפעותיהם על המטופלים. משם הדרך נסללה לחקירת המיינדפולנס על אוכלוסיה בריאה ועל צוותי הטיפול בעצמם (רופאים, אחיות וכו'). חשוב לציין כי מיינדפולנס איננה שיטת טיפול ללוקים בבריאותם בלבד, אלא אימון אשר כל בני האדם יוצאים נשכרים ממנו, בריאים וחולים כאחד. ממש כשם שספורט, תזונה, ואורח חיים בריא חשובים לכל אדם באשר הוא.

​

מה מבדיל את המיינדפולנס מתרגולים אחרים?

כל חיינו אנו יודעים מבחינה שכלית כיצד לחיות נכון; להיות סבלניים, אדיבים, רגועים, לא שיפוטיים וכו'. אך משום מה איננו מצליחים ליישם זאת פעמים רבות. מדוע? מאחר והסבירו לנו כיצד לחיות נכון ללא הצגת תרגילים שמטרתם לטפח יכולות אלו. לא היהה ברשותנו 'חדר כושר' לאימון זה. הרי נכתבו ערמות של ספרים ומחקרים על 'החיים הטובים' על האושר ועיקרו. אנו יכולים לקרוא את כולם אך קריאה והתפלפלות אינה משנה את התנהגותנו!
 הסיבה היא שקריאה אינטלקטואלית נשארת ברמת הידיעה ולא ברמת החוויה. במיינדפולנס איננו מתמקדים רק על למידה תיאורטית, אלא העיקר הוא תרגול המדיטציה, שהנה תרגול חוויתי. ממש כמו חדר כושר "לחיים הטובים".

 

מהי מדיטציית מיינדפולנס?

. ישנן עשרות מדיטציות שונות אשר נבדלות אחת מן השנייה במובנים רבים. לדוג' מדיטציה של חזרה על מנטרה, מדיטציה טרנסנדנטלית, מדיטציה דינאמית של אושו, ומדיטציה יהודית (הרב אריה קפלן).

מכאן, מדיטציית מיינדפולנס הינה סוג ספציפי של מדיטציה  את המיינדפולנס ניתן לתרגל במספר טכניקות שונות: התמקדות בנשימה, בסריקה של הגוף ובתחושותיו, קשב פתוח לרגע הנוכחי, התמקדות בהליכה ובתנועה, ואפילו מיינדפולנס באכילה.

כל המשותף לטכניקות אלו של מיינדפולנס הוא ההתבוננות ברגע הנוכחי, בכאן ועכשיו, במלוא מובן המילה, בצורה שאינה שיפוטית או ביקורתית ואיננה תגובתית. זהו גם השוני ממדיטציות אחרות המנסות ליצור מצבי תודעה אחרים השונים מהקיים בכאן ועכשיו. במיינדפולנס איננו מעוניינים ליצור תחושה מיוחדת או לחוות רגש מסוים, אלא פשוט מתבוננים במה שמתרחש באותו הרגע. רבים חושבים באופן שגוי שבמדיטציה אנו בורחים ומתנתקים, אך ההיפך הוא הנכון - אנו מסתכלים למציאות ישר בעיניים. מתבוננים בפעולות היומיומיות, במחשבות הפשוטות וברגשות שכל בן אנוש חווה באופן שגרתי.
 

כיצד לומדים לטפח מודעות קשובה?

מודעות כזו אפשר לפתח על ידי אימון שיטתי, כמו שמפתחים שריר או מיומנות בנגינה או כל מלאכה אחרת. אם האימון ממושך ומשמעותי יכולים להווצר שינויים קבועים, שבאופן חיצוני באים לידי ביטוי בשינויים בהתנהגות, ברגשות,
 

מאפייני הקשיבות

התודעה האנושית נוטה לקפוץ ממקום למקום, וטכניקת הקשיבות מאפשרת תשומת לב לחוויה המידיית. עקרונותיה העיקריים הם להתגבר על ההרגל האנושי להתבונן מתוך ביקורת, השוואה ושיפוט כלפי העולם באמצעות טכניקה של אימון התודעה להישאר במצב קיים. הבודהיזם טוען שאנחנו מצוידים ביכולת להתבוננות פנימית בקור רוח, נדיבות, קבלה וסקרנות המוליכים למצב של רוגע ושלווה. הקשב יכול להיות מיושם בכל דבר שהאדם עושה, ומאפשר לו לחוות את החוויה באופן מלא יותר. כל פעם שמחשבותיו של האדם נודדות למקום אחר הוא מנסה להחזיר את תשומת לבו לחווייה בהווה. כאשר

האדם מתחיל לשחרר את עצמו מהתמקדות באגו שלו, הוא חווה מצב של צפייה וסקרנות במתרחש סביבו.

הרצון להגביר את היכולת להגיע למצב של קשיבות צובר לאחרונה פופולריות גם כפרקטיקה בחיי היומיום, מלבד שימושיה במדיטציה ותובנה בודהיסטית והיישום שלה בפסיכולוגיה קלינית. מחקרים הוכיחו את היתרונות הנפשיים של הקשיבות כדרך להפחית מתחים, חרדה ודיכאון. תוכניות שונות להגברת קשיבות מיושמות באופן נרחב בבתי ספר, בתי כלא, בתי חולים, מרכזים לקשישים, ומקומות נוספים. תוכניות טיפול בתחום בריאות נפש מלמדות מיומנויות אלה באופן עצמאי מהמסורות התרבותיות הבודהיסטיות[2].
 

כיצד מגיעים למצב של קשיבות?

​

את המיומנות של קשיבות ניתן לפתח בהדרגה באמצעות שיטות מדיטציה שמתוארות בפירוט במסורת הבודהיסטית. תודעת הקישור העתיק בין גוף ונפש, מניחה שהתמקדות בגוף יכולה להשפיע גם על הנפש.

על פי התרפיה הדיאלקטית התנהגותית אנשים נוטים להשתמש בשתי צורות חשיבה מנוגדות שאינן מועילות לרווחתם האישית. ישנם כאלה המתמקדים בעיקר ברגשותיהם המיידים. הקושי בדרך זו היא כי אנשים במצב זה נוטים להגיב באופן ספונטני המושפע מהרגשות החזקים אותם הם חווים באותו רגע. מהצד השני, אנשים אחרים מתרכזים בעיקר בחשיבה לוגית קרה ומכוונת.

הדרך המומלצת על ידי התרפיה ההתנהגותית הדיאלקטית היא להגיע לאיזון בין השניים, לחשיבה נבונה (Wise Mind). זו משלבת את הצד הרגשי עם הצד הלוגי במידה הנכונה המובילה את האדם לתחושה של רוגע, שלמות ויכולת לחוות את הרגע ללא כניעה לרגשות חזקים, מצד אחד, וללא תחושת ניכור, מהצד השני. הדרך היעילה ביותר להגיע למצב זה היא באמצעות פיתוח כישורי קשיבות.

התרפיה הדיאלקטית ההתנהגותית מציגה שורה של כישורים שהאדם יכול בהדרגה לאמן עצמו בהם, ושיועילו לו בהגברת תכונת הקשיבות והם: להביט, לתאר, להשתתף, להיות לא שיפוטי ולהתמקד בדבר אחד.

​

• להביט: להיות מודע לרגשות ולמחשבות שלך.

• לתאר: להיות מסוגל להגדיר במילים לעצמך או בכתב, או לאחרים את המצב הרגשי בו אתה נמצא.

• להשתתף: להיות מרוכז ונלהב בפעילות שאותה אתה עושה ברגע נתון של ההווה.

• להיות לא-שיפוטי: לעשות את הפעולה עצמה בלי לתייג אותה כטובה או רעה, כראויה או לא ראויה.

• להתמקד בדבר אחד: עשה דבר אחד באותו זמן. כשאתה רואה סרט התרכז בו. כשאתה מקשיב, התמקד במילים של המשוחח איתך.

​